סיפורים אישיים

Untitled-2.png

היהודים שלי: הדרך של ילדיי לארץ המובטחת 

אריאנה מלמד בטור אישי ב Ynet על גיורם של ילדיה, עמליה ודניאל, בבית הדין של התנועה הרפורמית.

המסע הארוך הזה מתחיל ביציאת מצרים פרטית. אי-שם ברוסיה, על כביש סנט-פטרסבורג מורמנסק, כביש שאורכו 1,300 קילומטרים, שוכנת עיירה שכוחת אל וקפואה בזמן, ובעיבורה בית יתומים. שם פגשתי לראשונה את ילדיי, ומשם יצאנו יחד, לפני תשע שנים וקצת, יומיים לפני ערב פסח, למסע חיינו כמשפחה ...ברגע שהגענו יחד לישראל וחלצתי את מגפי הפרווה שלהם, ורגליהם למדו לרוץ בדשא, כבר היינו בדרך לארץ המובטחת – אבל עדיין לא הגענו. בניגוד לרוב ההורים שמדינת ישראל מנווטת לאמץ בחו"ל, ילדיי היו אח ואחות ביולוגיים, וכבר לא תינוקות. "ילדים בוגרים" מעל לגיל שלוש. עד מהרה למדתי כי יש לפרט הזה משמעות חשובה מאין כמוה בדרך להפיכתם ליהודים כשרים. תחת עינו הבוחנת של בית הדין האורתודוכסי כי בניגוד לתינוקות שמגוירים בהליך מקוצר בבית הדין האורתודוכסי של הרבנות הראשית, בני שלוש הם אנשים לכל דבר על פי השקפת הרבנים, ולפיכך, אמר לי רב שהוא ידיד המשפחה והתנדב לסייע, יש בעיות..."

 

לטור המלא לחצו כאן >>

צרו קשר

ניתן גם לפנות ישירות לרב גרגורי קוטלר (בשעות העבודה)

במייל: gregory@reform.org.il  או בטלפון 054-779-1100