זוגות מספרים

מהבחירה ועד החופה

זוגות מספרים

סיפור החתונה של טל ושוקי

בשלבי תכנון החתונה חווינו לא מעט חילוקי דעות, אבל דבר אחד היה ברור ופשוט והוא, שלא נתחתן דרך הרבנות. היה חשוב לנו לתת דגש למסורת היהודית בעיקר בגלל היותנו מיעוט מכלל אוכלוסיות ודתות העולם, הדגש הזה נובע מתוך הבנה שמעצם היותנו אוכלוסיית מיעוט ואפילו לעתים שנוא יותר קל לנו לגלות אמפתיה, הכרה והבנה לאוכלוסיות אחרות. בחרנו רבה ולא רב, מתוך תפיסה שוויונית המתאימה את הדת למציאות המודרנית בה אין סיבה שהדת תמשיך להדיר נשים מעמדות כוח והיה חשוב לנו להפיץ מסר זה לאורחי החתונה. בהתאם בנינו יחד עם הרבה טקס שוויוני שרואה חתונה כהסכם והתחייבות הדדית ושוויונית בין החתן והכלה ולא טקס לקניית אישה בו הכלה נשארת פסיבית. רצינו לתת במה ברורה וחדה לדעתנו וזה ממש לא היה פשוט מול חלק ממשפחתנו ומול חלק מאורחינו שהיה להם קשה לעכל את השינוי בתבנית הדתית וחברתית של חתונות היום, עם זאת הרוב הגדול מאורחינו מאוד התרגשו מהטקס ואנחנו מאוד שלמים ואפילו גאים בבחירות הראשונות שלנו כזוג נשוי.

כמה מילים על חן- הגענו אליה מהמלצות עקיפות מאוד וחשבנו לעצמנו שניפגש איתה ונראה מה יהיה, זה לא מחייב… בפגישה גילינו אישה מקסימה שפועלת מאהבה ומסירות לדת ולמפגש עם אנשים, היא לוקחת אישית כל טקס בו היא לוקחת חלק ומשרה אווירה נעימה ונינוחה. נוצר בנינו חיבור מיידי. היא הסבירה לנו בסבלנות ופירוט על טקס החתונה ביהדות ועל הזרם הרפורמי, היא התעניינה בנו, בזוגיות שלנו ובמשפחות שלנו, שהסברנו שלהורים יהיה קשה לקבל טקס רפורמי עם רבה היא הציעה לערוך מפגש נוסף עם הורינו להסביר גם להם על הטקס ו"להרגיע" אותם וכך היה. בזכות ההקשבה ההתעניינות והאכפתיות שלה בנינו טקס ה"תפור" לנו אישית והיה מרגש ומשמעותי יותר מכל טקס אחר שהיה יכול להיות בלעדיה ואנחנו ממליצים מאוד לכל מי ששוקל טקס רפורמי לא לפסול שאישה תערוך את הטקס, כי יש לזה ערך ומסר חשוב ובמיוחד חן שיוצרת אווירה אישית ומרגשת.


סיפור החתונה של נטשה ובן

בשנים האחרונות הזדמן לי להיות אורחת במספר רב של חתונות- בחורף, בקיץ, ביום, בלילה, הרבה אורחים, מעט אורחים, בצפון ובדרום. באמת חתונות רבות ומגוונות. אך דבר אחד היה לחתונות הללו במשותף- בכולן ליוותה אותי הרגשה של חוסר נוחות וחוסר חיבור עם טקס החופה המתרחש מולי. לא הבנתי למה כל החופות נראות אותו דבר, למה בכולן נאמרים בדיוק אותם הדברים, ולמה אין שום התייחסות אישית לבני הזוג שמתחתנים כעת. עוד תהיתי מדוע החתן הוא היחיד מבני הזוג שמדבר בטקס החופה, ולא הבנתי מה תפקידה של האישה בתוך כל הסיפור הזה. ידעתי שאני לא רוצה שטקס החופה שלי יראה ככה. רציתי להרגיש אחרת- מחוברת, שייכת, שווה.

מכיוון שלבן זוגי היה חשוב לקיים טקס בעל אופי יהודי והתעורר בינינו ויכוח לגבי נישואין ברבנות, הלכנו יחד לסדנא "לקראת חופה" של ארגון הויה המסביר על מקורות טקס החופה היהודי ומשמעותו. בסדנא למדנו שבטקס היהודי המסורתי (כמו זה שמתקיים ע"י הרבנות), הזכות על מיניותה של הכלה עוברת מאביה אל בעלה, כאשר שניהם חותמים על שטר הכתובה. הכלה, אינה צד בעסקה הזאת, לכן היא לא חותמת על הכתובה ולא אומרת דבר בחופה. בנוסף, יש את ההשלכות המשפטיות- כאשר מתחתנים דרך הרבנות, הגורם שמחליט בענייני משפחה וגירושין של הזוג הוא בית הדין הרבני. להזכירכם, בית הדין הזה מורכב רק מרבנים (גברים), שהם לרוב אנשים שמרנים ושובניסטים. אין בו אף אישה אחת, שתוכל לייצג את העמדה הנשית בנישואין ואולי להכניס נקודת מבט אחרת. 

התאכזבתי לגלות שזוהי גישתה של היהדות האורתודוקסית כלפי מקומה של האישה בטקס המשמעותי ביותר בחייה ובכל מה שנוגע לחיי האישות שלה. הבנתי שאני לא סומכת על בית הדין הרבני שידאג לאינטסרים שלי במסגרת הזוגית, היות והוא תמיד נותן עדיפות לבעל-  שנתפס כבעלים של האישה. החלטתי שאם זה מה שיש ליהדות להציע לי אז אני פשוט אסרב בנימוס, והתחלתי לחפש אלטרנטיבות חילוניות. בן זוגי לא ויתר, ביקש שאשקול רבני "צוהר", או רבנים אורתודוקסים אחרים שהם קצת פחות שמרנים. אבל לאחר בירור קצר הבנתי שגם הם לא נותנים פיתרון אמיתי, מכיוון שחתונה דרכם עדיין מתבססת על כתובה לא שוויונית, ועדיין חושפת אותי להתערבותו של בית דין רבני.

במהלך חיפושי, נתקלתי באפשרות להתחתן דרך הרבנות הרפורמית. בן זוגי ואני נפגשנו עם הרב הרפורמי ניר ברקין ממודיעין. הוא הסביר לנו שהטקס הרפומי מבוסס על המקור היהודי, אך עבר שינויים והתאמות לזמננו. טקס זה רואה באישה צד שווה ערך בהסכם הזוגיות לכל דבר ועניין, ובטח שלא רכוש אביה או בעלה. האישה חותמת על הכתובה, היא מברכת את בן זוגה בחופה, היא נוכחת ונשמעת. בנוסף, הרב ערך איתנו היכרות מעמיקה במפגש של כ-3 שעות, במהלכו הוא שאל על הדרך המשותפת שעברנו יחד, על שאיפותינו לעתיד כזוג, מה אנו מצפים אחד מהשני וגם שוחחנו על איך כל זה קשור ליהדות. סיימנו את הפגישה שמחים ונרגשים. הרגשנו

שמצאנו את טקס החופה שהכי משקף את האמונות והערכים שלנו. עם זאת, חששנו מעט מתגובותיהם של אורחים דתיים ומסורתיים, שבדרך כלל לא רואים בעין יפה כל דבר ששונה ממה שמקובל עליהם.

ביום החתונה, פגשנו את הרב בגן האירועים וההתרגשות הייתה בשיאה.

חתמנו על הכתובה בנוכחות עד ועדה, והתארגנו לצאת בליווי המשפחות אל עבר החופה.

בשלב מסויים, הציפה אותי התרגשות בלתי נשלטת ובקושי הצלחתי ללכת. הרב הרגיע אותי ואמר דברים מדהימים שעזרו לי להתרכז ולאסוף את עצמי בחזרה. במהלך הטקס, הקהל היה מרותק לדברי  הרב, דברים אותם כתב במיוחד עבורנו בהתבסס על ההיכרות שלו איתנו. ראינו והרגשנו שהוא נמצא איתנו בליבו וברוחו, וראינו איך גם הוא מתרגש ושמח בשמחתנו. בסיום הטקס ניגשו אלינו אורחים רבים ושיתפו אותנו בהתרגשות המיוחדת שחשו במהלכו. חלק אף ציינו כי מעולם לא נכחו בחתונה מסוג שכזה ובירכו אותנו על בחירתנו. להפתעתנו, אפילו האורחים ה"בעיתיים" שחששנו מתגובותם אמרו שהם מאוד נהנו והתרגשו.

היום, חודש אחרי החתונה, אנו בטוחים כי בחרנו להתחתן בדרך הנכונה ביותר בשבילנו, ואין שמחים מאיתנו על כך. אנחנו רוצים להודות ליהדות הרפורמית על שהיוותה עבורנו אלטרנטיבה יהודית, שפויה, עדכנית, שוויונית וקשובה.


סיפור החתונה של עינת וליאור

אנחנו מאוד מחוברים ליהדות ומרגישים יהודים ברמ"ח איבריו. אך לאורך השנים מצאנו היהדות האורתודוכסית הממסדית כגוף פוליטי ולא רוחני. נוסף על כך לא אחת התפרסמו שחיתויות בו. לא רצינו טקס שהיהדות בו היא הבירוקרטיה שמשתמשת ללא משוא פנים באותיות הקדושות של העברית כדי להתיש את האזרח. רצינו טקס שיכבדו אותנו ואת איך שאנחנו בוחרים להיות יהודים שמאמינים בשויון באהבה ושלא יגידו לנו איך להיות יהודים. כמו שהסבים והסבתות שלנו התחתנו שונה לפי הערכים, התרבות, המאווים שלהם, אך כולם היו אותה תחת חופה יהודית ושמיים., משרד הפנים ולשכת הנישואין, דרעי, ש"ס , אישה זרה שמלמדת איך להיות אישה טובה- כל אלו לא היו שם. רצינו טקס יהודי אמיתי, טקס שהיהדות בו היא בלב ובנשמה של מי שנמצא תחת החופה. כזה טקס רצינו בדיוק.

לכן, החלטנו לפנות לתנועה הרפורמית והגענו לרב דניאל מאיר לתחילת התהליך. הרב היה אדם מקסים ביותר. היתה בו שלווה פנימית שהרגישה שרק אדם המחובר באמת לערכים ולאמונה שלו יכול להיות כזה. סיפרנו לו קצת על עצמינו ואמרנו לו שאנחנו לא רוצים לשנות דבר בטקס המסורתי ויצאנו לדרך. הרב הכווין אותנו לגבי ההכנות  ואפילו תזכר אותנו כששם לב שאנחנו "מעופפים" ושכחנו מהכתובה. בתהליך הרגשנו שרואים אותנו, זוכרים אותנו ולא מפעל ייצור לזוגות נשואים. הטקס היה מרשים ומכובד. הוא היה ישראלי ויהודי, הרב קידש בצורה מופלאה בניגון מסורתי. אנו שמחים שבחרנו להתחתן כך. זה היה מאוד "אנחנו".

הדת היהודית מעולם לא קבעה שצריך לעבור דרך הממסד האורתודוכסי, מי שבוחר בדרך אחרת נשוי באותה מידה כמו מי שהחליט להתחתן במשרד הרבנות. יתרה מכך, גם הרבנות רואה במי שהתחתן אפילו בטקס נוצרי מחוץ לארץ כנשוי (ולכן עליו להתגרש באופן יהודי). לא סתם אומרים "לפתוח תיק" ברבנות, זה באמת תיק, והתיק הזה מלא בערכים, אנשים, מעשים שלא עולים בקנה אחד עם קדושה ואהבה. אז למה לשאת תיק כזה ביום המאושר בחייך?


סיפור החתונה של אייל ורומי

במהלך ההכנות לחתונה התלבטנו רבות לגבי אופי  הטקס שרצינו לקיים. היה לנו חשוב מאוד לערוך טקס יהודי, אשר יכיל את המסורות שאנו מכבדים ואוהבים, אך מנגד היה לנו חשוב שתהיה חופה שוויונית וטקס ששנינו מתחברים אליו. שיקול נוסף שנלקח בחשבון היה שלא רצינו שהנישואים שלנו יעברו דרך הרבנות, מוסד שאנחנו לא מתחברים אליו וקשה לנו לכבד. 

לאחר הפנייה לתנועה הרפורמית הכרנו את הרב ברקין, אשר פתח בפנינו את ביתו וישב לדבר איתנו על הטקס והזוגיות שלנו. החוויה איתו הייתה מדהימה. הוא הקדיש לנו את הזמן ובאמת הקשיב למי שאנחנו כבני זוג וכבני אדם. הוא בנה בשבילנו טקס מקסים ואישי, שהייתו לו משמעות עמוקה והפך לרגע רוחני אמיתי. במהלך כל התהליך מצאנו אוזן קשבת ואנשים מיוחדים שעזרו להפוך את החתונה שלנו למשמעותית ומיוחדת.

דילוג לתוכן