הטקס הרפורמי והמסורתי

​טקס החתונה הרפורמית מבוסס על המסורת וההלכה היהודית וכולל את כל שלביו וחלקיו – תוך התאמתם לערכי השוויון והחופש של זמננו. טקס החופה והקידושין מתחלק לשבעה חלקים שחשוב להכיר:

  1. החתימה על הכתובה

  2. הכניסה לחופה

  3. ברכות האירוסין ושתיית הכוס הראשונה

  4. טקס הקידושין

  5. הקראת הכתובה

  6. חגיגית הנישואין - שבע ברכות ושתיית הכוס השנייה

  7. שברית הכוס

 

בעמוד מטה מוצגים בפירוט (רב מאוד) כל שלבי ומנהגי הטקס עם משמעותם והשוואה בין הטקס המתחדש לטקס המסורתי.  מתלבטים? יש לכם שאלות? צרו איתנו קשר ונחזור אליכם!

1. חתימה על הכתובה

 

תוכן ומשמעות

רבע שעה לפני החופה מתכנסים החתן והכלה, ההורים והעדים לחתימה על הכתובה (אשר תוקרא במהלך הטקס) ולצורך קבלת הסבר על החופה ושלביה. משלב החתימה יוצאים ישירות לחופה, כך שבשלב זה ניתנת לחתן ולכלה השהות להתארגן ולהתכונן לטקס.

 

המנהג המסורתי

הכתובה היא מסמך משפטי בו מתחייב החתן על סכום הפיצויים אותו ישלם לכלה במקרה של גירושין או אשר יימסר לכלה לאחר מות החתן. בנוסף מפורטים בכתובה הסדרים כלכליים נוספים כדוגמת זכותו של החתן ליהנות מפירות נכסיה של האישה. הכתובה נחתמת על ידי החתן בלבד במעמד העדים המייצגים את הכלה, ובמעמד האבות.

המנהג המתחדש

הכתובה המסורתית אינה נחתמת, אם משום היותה בלתי שוויונית בעליל ואם משום העובדה כי בימינו אין לה כמעט כל משמעות מעשית.

תחת שטר הכתובה המסורתי, נחתמת לפני החופה כתובה בה מצהירים בני הזוג במשותף על הערכים שהם מבקשים להציב בבסיס חייהם המשותפים, שאיפותיהם ותקוותיהם. שטר הכתובה כולל הצהרה על התאריך והמקום של טקס החופה, אמירה של כל אחד מבני הזוג, הצהרה משותפת וחתימה של העדים, הרב ובני הזוג. את נוסח הכתובה מעצבים החתן והכלה. ניתן להסתייע בנוסחים קיימים, המוצגים כאן.

 

חתימת הכתובה נעשית, בנוכחות החתן והכלה, הורי בני הזוג והעדים

 

2. הכניסה לחופה

 

תוכן ומשמעות

החופה מסמלת את ביתם החדש של החתן והכלה. אשר על כן הצעידה אל החופה מסמלת את כניסתם של בני הזוג לשלב חדש בחייהם ואת ראשית חייהם המשותפים.

המנהג המסורתי

החופה מסמלת את בית החתן אליו נכנסת הכלה. כניסתה של הכלה לחופה היא אחת מן הדרכים ההלכתיות לביצוע "קניין החופה". דרך הלכתית נוספת לביצוע הקניין הוא כיסוי פני הכלה בהינומה ואשר על כן טרם הכניסה לחופה מכסה החתן את פני הכלה בהינומה.

על פי המנהג המסורתי, שני האבות מלווים ראשית את החתן אל החופה. לאחר התייצבותו של החתן תחת החופה שתי האמהות מלוות את הכלה.

המנהג המתחדש

שלוש אפשרויות לאופן הכניסה לחופה:

  1. המנהג המסורתי: שני האבות מלווים את החתן שתי האמהות את 
    הכלה.

  2. כל זוג הורים מלווה את ילדו.

  3. בני הזוג נכנסים יחדיו.

יודגש כי בכל אחת מן האפשרויות, כולל אפשרות א' ו-ב', הצעדים האחרונים של הכניסה לחופה יעשו במשותף. עם הגעת הכלה לקדמת החופה, החתן יוצא מן החופה ומתייצב למול הכלה. מלווי הכלה (ההורים או שתי האמהות) יכנסו בנפרד. לאחר אמירת ברכת "שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה" החתן והכלה יכנסו לחופה יחדיו.

המלצת הרב: אפשרות א' או ב'. אפשרויות אלו משקפות את הרעיון כי עד החופה בני הזוג משתייכים לשתי יחידות משפחתיות גרעיניות נפרדות ויצירתו של התא המשפחתי הגרעיני החדש נעשית תחת החופה. בנוסף אפשרויות אלו מעניקות ביטוי לחלקם של ההורים במעמד ובכל מה שקדם לו.

 

 

3. ברכות האירוסין ושתיית הכוס הראשונה

תוכן ומשמעות

שתי ברכות המקדימות את מעשה הקידושין (החלפת הטבעות) ואשר משוות למעמד אופי חגיגי. הברכות, המופיעות כבר במסכת כתובות בתלמוד הבבלי נאמרות על כוס היין הראשונה. אשר על כן הברכה הראשונה מבין השתיים היא ברכת "בורא פרי הגפן".

הברכה השנייה, ברכת "העריות" מסמלת את חובת הנאמנות המינית בין בני הזוג ואת ההכרה כי אנו מציבים גבולות להתנהגותנו המינית בהקשרם של חיי הנישואין.

המנהג המסורתי

נוסח הברכות:

  1. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

  2. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין.

 

ברוב המנהגים הרב הוא המברך. בעדה התימנית החתן מברך את הברכות.

בתום הברכות החתן שותה לבדו מכוס היין ואם הכלה משקה אותה, סמל לעובדה שטרם הקידושין הכלה מצויה באחריות הוריה.

 

המנהג המתחדש

נוסח הברכות:

ברכה ראשונה זהה: "בורא פרי הגפן".

 

אפשרויות לברכה בשנייה:

  1. הנוסח המסורתי.

  2. נוסח שוויוני המדגיש כי משעת הקידושין בני הזוג מתחייבים בנאמנות הדדית: "ברוך אתה יי' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על העריות, והתיר לנו את הנישאים והנישאות לנו על ידי חופה וקידושין. ברוך אתה יי מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".

 

הדרך המסורתית משקפת את מעבר הכלה מאחריות ההורים לאחריות החתן. תחת האפשרות המסורתית מוצעות האפשרויות הבאות לשתיית הכוס הראשונה:

  1. כל אחד מבני הזוג שותה לבדו מכוס היין.

  2. האמהות או כל זוג הורים יחדיו משקים את בני הזוג (כל הורה את ילדו).

בהמשך הטקס, בתום שבע הברכות, בני הזוג ישקו זה את זה בכוס הברכה השנייה.

המלצת הרב: האפשרות השנייה (השקיה על ידי ההורים) מסמלת את השתייכותם של בני הזוג למשפחות הגרעיניות של ההורים עד לרגע הקידושין, ויש בה מחוות הוקרה ראויה כלפי ההורים.

 

4. מעשה הקידושין ההדדי

 

תוכן ומשמעות

המרכיב המשפטי-הלכתי המכונן של הטקס. מרכיב זה מסמל את גמירות דעתם של בני הזוג להתקשר זה עם זה בברית הנישואין ואת המחויבות שנוטל כל אחד מהם כלפי בן זוגו.

המנהג המסורתי

החתן עונד לכלה טבעת שנקנתה על ידו ושיש לה, לכל הפחות, ערך ממוני מינימאלי של פרוטה אחת. טרם ענידת הטבעת אומר החתן לכלה את משפט הקידושין: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".

מסירת הטבעת מתבצעת לעיני שני עדים גברים.

לאחר ענידת הטבעת מכריזים הרב, העדים והקהל: "מקודשת, מקודשת, מקודשת".

המנהג המתחדש

הקידושין הם מעשה הדדי הנעשה על ידי כל אחד מבני הזוג בתורו. ניתן לקדש באמצעות טבעות (כפי שהרוב המכריע של הזוגות עושה), אך ניתן לקדש גם באמצעות חפץ אחר או באמצעות שטר עליו נכתבת כוונת הקידושין. אין הכרח שבני הזוג יקדשו זה את זה באותה הדרך.

טרם ענידת הטבעת/מסירת החפץ או השטר לבן הזוג נאמר משפט הקידושין: "הרי את/ה מקודש/ת לי בטבעת/חפץ/שטר זו/זה כדת משה וישראל". ניתן לבחור משפטי קידושין אחרים כי עוד יש בהם הצהרה כי באמצעות מסירת הטבעת/החפץ/השטר בן הזוג השני מקודש.

מומלץ לשקול להקדים למשפט הקידושין אמירה אישית אשר תאמר לבן הזוג טרם קידושיו. יש להקפיד כי האמירה תהיה לא ארוכה ובכל מקרה כתובה על כרטיסיה אשר תוגש למקדש על ידי הרב בשלב הקידושין.

לאחר מעשה הקידושין של כל אחד מבני הזוג מכריזים הרב, העדים והקהל: "מקודש/ת, מקודש/ת, מקודש/ת".

 

5. הקראת הכתובה

 

תוכן ומשמעות

הקראת הכתובה, אשר נחתמה טרם הכניסה לחופה, מסמלת את המחויבות ההדדית שנוטלים על עצמם בני הזוג זה כלפי זה, ושניהם יחדיו כלפי המשפחה והקהילה.

בנוסף מפרידה הקראת הכתובה בין שני המעמדים המרכיבים את הטקס, מעמד האירוסין והקידושין ומעמד חגיגת הנישואין.

 

המנהג המסורתי

הרב מקריא את הכתובה, בארמית או בתרגומה לעברית, ומוסר אותה לידי החתן. החתן מעניק את הכתובה לכלה, אשר מפקידה אותה בידי אמה.

המנהג המתחדש

כאמור לעיל הכתובה בטקס המתחדש מביאה לידי ביטוי את רגשותיהם של בני הזוג, אהבתם וערכיהם.

מומלץ כי הרב יקריא את הכתובה. במידה וישנו אורחי/ת בעל יכולות קריאה מובהקות בעברית ניתן גם להזמינו לקרוא את הכתובה.

לאחר הקראת הכתובה הרב מוסר לבני הזוג את הכתובה. (אחרי הצילומים תימסר הכתובה לאחד מן ההורים).

6. שבע הברכות ושתיית כוס הברכה השנייה

 

תוכן ומשמעות

שבע הברכות הן המרכיב הטקסי המרכזי של חגיגת הנישואין. בדומה לברכות האירוסין, שבע הברכות מפורטות במסכת כתובות שבתלמוד הבבלי. ברכות אלו נאמרו בכל אחד משבעת ימי המשתה של חגיגת הנישואין במעמד של מניין אורחים ובתנאי שאחד מהם לא נטל חלק בחגיגות בימים הקודמים.

הברכות מסמלות את רוח החגיגה והשמחה השורה על מעשה הנישואין ואת השתתפותם של בני המשפחה והאורחים בחגיגתם של בני הזוג.

עם שילובם של מעמד הקידושין ומעמד הנישואין הושאלו שבע הברכות גם לטקס המאוחד. לאחר סיום מעשה הקידושין והצגת הכתובה, שבע הברכות מסמלות את פתיחת חגיגות הנישואין.

המנהג המסורתי

שבע הברכות נאמרות על ידי הרב או על ידי אורחים מכובדים המוזמנים לברך תחת החופה. בסיום הברכות החתן שותה מכוס הברכה ומשקה לאחר מכן את הכלה; סמל להעברתה מאחריות הוריה לאחריותו.

נוסח הברכות המסורתיות:

  1. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

  2. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.

  3. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. יוֹצֵר הָאָדָם.

  4. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ. וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יי יוֹצֵר הָאָדָם.

  5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה. בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

  6. שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים. כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.

  7. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. חָתָן וְכַלָּה. גִּילָה רִנָּה. דִּיצָה וְחֶדְוָה. אַהֲבָה וְאַחֲוָה. וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יי מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.  (בנוסח עדות ספרד מוסיפים את המילה "וּמָצְלִיחַ").

המנהג המתחדש

שבע הברכות נאמרות אף בטקס המתחדש. אתם חופשיים לאמץ את הברכות המסורתיות או יחד עם הרב או הרבה למצוא או לכתוב ברכות אלטרנטיביות. ישנן מספר דרכים לקרוא את הברכות.

  1. הרב מברך את כל הברכות.

  2. בני משפחה ואורחים מוזמנים לחופה, כל אחד בתורו, לברך את הברכות המסורתיות (לכל אחד ניתנת כרטיסיה עם הברכה אותה הוא מתבקש להקריאה).

  3. בני משפחה ואורחים מוזמנים אל תחת לחופה ומברכים את בני הזוג בברכה אישית. לאחר הברכה האישית הם או הרב יברכו את הברכות.

חשוב לזכור: אם מזמינים בני משפחה ואורחים לברך ברכה אישית היא חייבת להיות קצרה וכתובה מראש על גבי כרטיסיה.

ניתן לשלב בין האפשרויות כך שהרב יברך חלק מן הברכות ולטובת יתר הברכות (המסורתיות והאישיות) יוזמנו אורחים.

בכל מקרה הברכה השביעית והאחרונה תאמר על ידי הרב במטרה לצרף את הקהל לשירה המסורתית של "קול ששון וקול שמחה".

בסיום הברכות החתן משקה את הכלה והכלה משקה את החתן בכוס היין – סמל לאחריות ההדדית שהם נוטלים זה ביחס לזה.

7. ניפוץ הכוס וחתימת החופה

 

תוכן ומשמעות

ניפוץ הכוס נוסד במקורו, ככה"נ, כאמצעי הגנה מפני ה"עין הרעה" בעיצומן של חגיגות הנישואין וימי המשתה. במרוצת הדורות קושרה שבירת הכוס בחובה לזכור את חורבנה של ירושלים ואת חורבן העם גם ברגעים של שמחה ואושר.

בימינו שבירת הכוס מתקשרת גם עם המחויבות להביא לתיקונו של העולם. הכוס משמשת לא רק לזכרון החורבן והעבר היהודי הטראגי, כי אם גם לבטא את המחויבות המשותפת של החתן והכלה לסייע במניעת חורבנות בעתיד, בהבטחת עתידו של העם היהודי ובהפיכת מדינת ישראל לחברת מופת הראויה להם ולבני הדורות הבאים.

המנהג המסורתי

החתן מנפץ את הכוס ברגלו לאחר שהכריז בקול את פסוקי זכרון העבר מתוך פרק תהילים קלז, "על נהרות בבל":

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי; אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

המנהג המתחדש

טרם שבירת הכוס מצהירים שני הזוג על מחויבותם לעבר היהודי ולעתיד היהודי והישראלי.

אחד מבני הזוג יכריז את פסוקי זכרון העבר: "אם אשכחך ירושלים ...". בן הזוג השני יכריז פסוקים של תקווה לעתיד כדוגמת:

 

  1. "וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (מיכה ד).

  2. "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד" מיכה ד).

  3. "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּך" (תהילים קכב).

  4. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" (מתוך התפילה).

  5. שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ (מתוך התפילה).

  6. "כל שנבקש לו יהי" (נ.שמר).

 

לאחר הכרזת הפסוקים תנופץ הכוס על ידי אחד מבני הזוג או במשותף (רגל על רגל). ניתן גם לנפץ שתי כוסות.

 

עם ניפוץ הכוס (והנשיקה) תמה החופה!

התחילו את המסע

ניתן גם ליצור קשר טלפוני: 02-6203642 שלוחה 0