IMG_4491.jpg
white symbol opacity 15.png

בר-בת מצווה
רפורמית

חוויה שווה בלי מחיצה

אייקון ספר תורה - 60.png

סיפורי

בת מצווה

"בתי חוותה חגיגה שווה באמת- יעידו על כך זיכרונות, מטענים וערכים שנטמעו ועוד ייטמעו בה במהלך השנים. אני נוצרת את תחושת המסע שעברנו שתינו בשנה החולפת וחשה שדווקא השנה, הקשר בינינו התעצם בזכות התהליך שחווינו."

קראו עוד סיפורים של מי שבחרו בבר-בת מצווה רפורמית

למה הגעתי 'לאמהות ובנות' ולמה נשארתי / יולי ורבקה אמיר

IMG_9541.JPG

יולי: הגעתי למפגשים מתוך התעניינות ורצון של אימי, מאז המפגש הראשון היה ברור לי שאני לא מוותרת על זה! במהלך המפגשים למדתי המון, למדתי עוד על הדת שבה לא התעמקתי קודם, למדתי על עצמי דרך הדת, למדתי על היהדות ולמדתי להתחבר אליה, התחלתי לחשוב מחוץ לקופסא ולענות על שאלות שהתשובות שלהן לא נמצאות בתוך טקסט אלא בתוכי. הרגשתי שאני מתבגרת והקשר שלי ושל אמא שלי התחזק, באתי ללא בושה למפגשים והרגשתי שאני יכולה לענות על הכל מבלי שישפטו אותי. כשהודיעו לנו שנשאר רק עוד מפגש אחד הרגשתי שלוקחים חלק ממני, ניסינו הכל כדי להמשיך את המפגשים והרגשתי הקלה גדולה כשהצלחנו. לסיכום נהניתי מכל רגע ולא זכור לי רגע אחד של עצב.

רבקה: אני הגעתי למפגשים כיוון וחשבתי כי משמעותי עבורי שבתי תלמד על היהדות בגיל בת המצווה, אבל דרך תפיסות שיוויוניות, מכבדות וכאלה שלא נועלות את החשיבה לכיוון של עשה ואל תעשה. עוד ידעתי שזהו מסע שהייתי רוצה לעבור אתה במשותף, גם ללמידה שלי, אבל בעיקר לייצר חיבור אמיתי וחוויה משותפת בלתי נשכחת עבור שתינו. למדתי שהרבה אני יודעת, אבל עוד יותר לא יודעת. למדתי, שגם אם אין בי אמונה, יש בי הרבה כבוד, סקרנות והתפעלות מחכמה רבת שנים. למדתי שאני רוצה שילדי יכירו את הדת היהודית, דבר שאינם מקבלים מספיק בבית ובעיקר יקבלו את הזכות לבחור בעצמם במה הם מאמינים או לא מאמינים. אני חושבת שכאם אני חייבת לספק להם את הפלטפורמה, אבל היה לי חשוב לעשות את זה דרך היהדות הרפורמית שבגישתה מתקרבת לאמונות בסיסיות שלי ולערכים שחשובים עבורי. אני עברתי ועוברת חוויה נפלאה, ביחד עם הבת שלי, ביחד עם חברותיה וחברותיי וביחד עם מיכלי ורוצה להגיד תודה!!!!

"טוב. אני לא באה וזהו!" / אמא של גפן

batmizva-best1.JPG

למה זה טוב? אני לא רוצה שאיזה רבנית תשכנע אותי לחזור בתשובה! אני בכלל לא מאמינה באלוהים!!!" -" מה פתאום חזרה בתשובה? מאיפה הבאת את זה? אנחנו בקיבוץ מגידו! ולמה את לא מאמינה באלוהים?" -"ככה. וחוץ מזה... אני לא מתכוונת להגיד כלום! אחר כך, כל מילה שאני אגיד תגיע לכל הקיבוץ!" "מה יש לך להגיד שהוא כל כך סודי?" -"טוב. אני לא באה וזהו!" -"אולי רק פעם אחת...בשבילי...אבל אני עושה כל כך הרבה למענך...ואם זה יהיה ממש נורא אז לא נגיע יותר, בסדר?"

 

הפעלתי את מנגנון ה"פולניה" הקלאסי. זה עבד. ואז הגענו.. אני בהתלהבות שיא וגפן בפנים חמוצות. משימה ראשונה: ציפיות, וגפן מגלה לכולם שהיא לא רוצה להיות כאן! ואחרי שזה על השולחן, וזה לגיטימי ומותר להגיד הכל...אפילו אמרה שהיא לא מאמינה באלוהים...ומיכל הסתכלה עליה בהערצה על האומץ להגיד את הדברים והקשיבה בתשומת לב להסבר של גפן שאלוהים נולד ממקום של חולשה ופחד של האדם...שאלוהים נולד ממקום שלא היו לאדם הסברים מדעיים מדויקים על למה ואיך דברים מתרחשים...ואז מיכל עשתה דבר ששינה את כל הגישה של גפן ..היא לא שללה את דבריה וצוטטה לפניה את השיר של יהודה עמיחי:


אֲנִי אוֹמֵר בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
שֶׁהַתְּפִלּוֹת קָדְמוּ לֵאֱלֹהִים
הַתְּפִלּוֹת יָצְרוּ אֶת הָאֱלֹהִים,
הָאֱלֹהִים יָצַר אֶת הָאָדָם
וְהָאָדָם יוֹצֵר תְּפִלּוֹת
שֶׁיּוֹצְרוֹת אֶת הָאֱלֹהִים שֶׁיּוֹצֵר אֶת הָאָדָם.

ומאותו רגע ממש...חווית הביחד של "אמא ובת" התעצמה ממקום של התנגדות למקום של שיתוף וקבלה למקום בו הכל מותר להגיד ולהישמע- למקום בו גם לומדות באופן חוויתי, גם מסכימות וגם מתנגדות וגם מקום נעים שהוא מפגש עם חברות ואימהות... כל כך נעים עד ש... גפן בחרה לחגוג את "בר המצווה" (13) שלה השנה במסגרת הזו- אמא, אבא וכל חברי קבוצת מיכל.. אמהות ובנות יחד.. במסע אומנותי אחר לתל אביב... ובמשך המסע לחפש בתערוכה  את תמונת השנה שכל כך רלוונטית לשיחה האחרונה... ולמדתי להתחבר אליה.

כשתגדלי תביני/ אנה קיסלנסקי, אמא של מיקה

IMG_3907.jpg

ממרחק זמן מה מטקס בת המצווה שלנו, אני מוצאת עצמי עוברת ברפרוף על התמונות, הברכות, הדרשות, המסיבה השכבתית, מפגשי אימהות-בנות הקבוצתיים שהצטרפנו אליהם, טקס הסיום הקבוצתי של הבנות ומבינה- אפשר לערוך בת מצווה משמעותית.

במהלך שנה זו, בזכות מפגשי האימהות-בנות ומסע בת המצווה של בתי - אשר נסתיים בטקס חגיגי בבית הכנסת שכלל גם עליה לתורה - מצאתי את עצמי צוחקת, בוכה, מחבקת, ולומדת עם ילדתי האהובה, מסבירה לעצמי ולאימהות אחרות כמה זה חשוב לעבור את מחסום ה"בת מצווש" ולמצוא משמעות אמיתית ושפה יהודית במנהג הזה, שבישראל של 2014 איבד מערכו ונותר חשוף לתרבות השפע המערבית בה נכנעות משפחות שלמות לתאוות ה"מני-פדי-בוק- מסיבה ועוגה עם נצנצים".

רגע.. רגע.. רגע.. אבל מה עם בת המצווה? הבנים לומדים את פרשת השבוע, עולים לתורה, מניחים תפילין... ואילו בנות ישראל של 2014 הולכות למספרה ומודדות שמלה? המבוכה הזו שמזמנת לנו המציאות הישראלית קשה לאין שיעור.          

התאגדנו מספר אימהות והצענו לבתי ולחברותיה להצטרף לקבוצת אימהות, וכך מצאנו את עצמנו נפגשות, חוות, מרגישות ולומדות יחד –מסירות מעצמנו את היומיום - וחוות את שנת המצוות שלנו יחד: החלפנו נעליים, למדנו מהי בגרות והתבגרות, תיקון עולם, מנהיגות נשית, שבת, תפילה, דימוי גוף ונושאים רבים אחרים מהמסורת היהודית תוך שילוב פעילות של יצירה, סיורים ודיונים שנגעו ביחסי אם ובתה. המפגשים לוו בהמון צחוק ואהבה וטקס הסיום שלנו נחגג בברכות, דרשות ומדרשים, הבדלה והרבה אהבה – כל זאת בהשתתפות המשפחות.

ובתי שלי?

באחת משיחותינו נשאלתי על ידה "האם אתם מאפשרים לי 'לבחור' אם לעלות לתורה?"

אני עניתי לה בתגובה: "זאת לא בחירה – זאת מתנה".

"...זה קשה להסביר האמיני כשתגדלי תביני" (תרצה אתר).

נכון, לא בדיוק שאלנו אותה. הרי היא רצתה (וקיבלה) גם את חבילת הבת מצווש הרגילה. שתינו רעדנו מהתרגשות כאשר אמרה את המילים ..."לפני הקהל הזה הנני בוחרת להימנות בקהל ישראל... להיות למקור גאווה למשפחתי, לקהילתי ולעמי..." וכשספר התורה עבר "מדור לדור" בין בני ובנות המשפחה חשנו שמחה גדולה.

בתי חוותה חגיגה שווה באמת! אני נוצרת את תחושת המסע שעברנו שתינו בשנה החולפת וחשה שדווקא השנה, הקשר בינינו התעצם בזכות התהליך שחווינו. 

white symbol opacity 15.png

המסע מתחיל כאן

רוצים להתלבט או להתייעץ? צריכים עזרה בלמצוא קהילה המתאימה לכם? מלאו את הטופס ויהלי ניב רכזת טקסי החיים שלנו תחזור אליכם בהקדם!

torah-icon-white_edited.png