השראה בימי קורונה

נעבור גם את זה 
מתכוננים לפסח

איך עורים סדר בזום?
מה עושים עם הילדים?

איך מכניסים שירה עברית ושירים ישראלים?

ואיך מקשרים את פסח וההגדה לוירוס הקורונה וימים המיוחדים שאנו עוברים?

נערכים לסדר קצת אחרת

יום רביעי ה - 1.4.2020 - 16:00-19:00

באפליקיית זום

https://zoom.us/j/826272284

וובינר לעריכת סדרים

יהיה בסדר
מתכוננים לחג 

השנה לשאלה "מה נשתנה?" יהיו הרבה מאוד משמעויות נוספות. התנאים היחודיים שבהן יערך הסדר, במשפחה הגרעינית או בזום מאפשרות לנו גם הזדמנות לשאול את עצמנו מה אנחנו היינו רוצים לשנות, איך היינו רוצים שהסדר שלנו יראה, מה חשוב לנו להגיד לילדנו במסגרת מצוות "והגדת לבנך ביום ההוא". מוזמנים להוריד את התכנים שלנו לחג שיעזרו לכם להתכונן.

המדריך לעורכי סדרים

כולל הסבר מקיף על חלקי הסדר, המשמעות שלהן והצעות לפעילויות מתאימות 

סימניות להגדה
כוללות הצעות לתכנים נוספים הניתן להוסיף להוסיף את הסדר ולהפוך אותו לרלוונטי ומשמעותי לחיינו: נשים בהגדה | חירות בימינו | מה נשתנה | כי גרים הייתם בארץ מצרים

חולמים על עוד?
רוצים הגדה מיוחדת לילדים, להעמיק עוד בסדר נשים או לספור את העומר? 

כל התכנים לחג באתר החגים >>

sleep.jpg

מספיק דיברנו על חירות

מאמר לפסח בימי קורונה

הרב דר' דויד ברק-גורודצקי

חג הפסח הוא החגיגה היהודית הגדולה של ערך החירות. זהו מיתוס מכונן של השתחררות מכבלים ויציאה מעבדות לחופש, וסיפוריו שזורים לא רק במעמקי התרבות היהודית, אלא גם בשירי העבדים במטעים, בהמנונים של לוחמי חופש, ובחוויה האישית-הנפשית של רבים מאתנו. אנחנו מאדירים את החופש, והוא אבן התשתית של עולמנו המודרני. אבל, אולי הגזמנו? האם תתכן יותר מדי חירות?

 

אנחנו הילדים של דור ותרבות ששמו במרכז את החירות האישית, את חופש הביטוי, את החופש לאהוב – אך גם את החופש לצרוך בלי הגבלה, את החופש להתעלם מהשלכות מעשינו, את החירות לאנוכיות. את פירות הבאושים של החירות העודפת הזו אנו רואים היום בראש ובראשונה במשבר הסביבתי, אך גם בסימן האזהרה של המגפה, שדוחקת אותנו למרחבים צרים ומאיימת לפרק את המרקם של החברה האנושית. 

 

לשיח על החירות היה מחיר, וחלק מהמחיר הזה הוא החלשות העקרונות של הסולידריות החברתית והדאגה לאחר. בשפה העברית המילה ״אחריות״ נוצרת כאשר ה״אחר״ נכנס אל ה״חירות״ שלי. בדיון הפילוסופי, האתיקה של האחריות והדאגה מציבה מראה מול האתיקה של החירות. מה הטעם ביציאה לחירות, אם בקצה הדרך אדם לאדם זאב? גם בסיפור יציאת מצרים, החירות איננה לשם עצמה. זהו סיפור הכינון של עם וקהילה, והחירות יוצרת לא את היחיד, אלא את היחד – שהוא גם משכן הקדושה. ״אלוהים ניצב בעדת אל״, כותב מחבר תהלים; האמונה, כתב התיאולוג פול טיליך, איננה אלא מצב של דאגה מתמדת לאחר. ואכן, ועל כך יש לברך, ימי המגפה חושפים גם את הפנים האלה של האמונה, של הדאגה והעזרה לאחר.

 

״מספיק דיברנו על אהבה״, כותב המשורר אלמוג בהר, בשיר מתוך ספרו ״חוט מושך מן הלשון״, ״בחדרים קודרים, אמרה / עתה גם העולם כבה״. עתה יש לומר – ״מספיק דיברנו על חירות״. בליל הסדר הזה, הגיע הזמן לספר מחדש את הסיפור של יציאת מצרים, ולהפוך אותו מסיפור של חירות לסיפור של אחריות. ״מספיק דיברנו ואין/ מה לומר עכשיו/״, ממשיך השיר, ״עכשיו היא רק אוחזת/ בכף ידי, נושמת/ נשימות אחרונות של לילה / כמו מצפה בואם של השינה/ ומעשי אהבה, וכל מרחק הציפיה״. כי בסוף הדרך של האחריות מחכה לנו האהבה, שהיא האחריות והחירות האמתית.